אפריקה כבר התעוררה מזמן, אנחנו עדיין לא…

, ,

מעולם לא הייתי באפריקה והיקף הפעילות שלי בארצות אפריקה הוא שולי ביחס לאסיה או אמריקה הלטינית למשל. מבחינת שפות – דווקא כשמדובר בשפות אפריקאיות, אמהרית או טיגרית למשל, העבודה היא מול גורמים בישראל – אזרחים זרים שנמצאים כאן וזקוקים לעזרה משפטית או רפואית, או מול חברות המעסיקות עובדים זרים למשל, וכשמדובר בעסקים של חברות ישראליות עם אפריקה, התרגום הוא לרוב לשפות אירופאיות: בעיקר צרפתית ופורטוגזית, כך שה״אפריקאיות״ לא נוכחת בצורה בולטת בחיי המקצועיים.

אולי דווקא מהסיבה הזאת החלטתי לקיים את הכנס האחרון של פורום ליצ׳י לעסקים בנושא היבשת השחורה. תמיד מעניין אותי להיות במקומות שעדיין לא הייתי, וגם אם לא ממש מדובר על טיול ספארי בקנייה, או מסע טיפוס על הקילימנג׳ארו, עדיין מסקרן אותי לפגוש אנשים שהיו שם, עשו עסקים כשהלמות תופי הטם-טם מהדהדים באזניהם וזכו לחוות את העולם השלישי במלוא עוצמתו.

אז לקראת הכנס, קיבצתי כמה עובדות  כדי להכיר את האקלים העסקי ביבשת השחורה טוב יותר, הנה הן לפניכם:

– באפריקה קיימות 54 מדינות, יותר מאשר בכל יבשת אחרת. יש בה כ-1000 קבוצות אתניות שונות. אלף! כך שהתרבות הסוציו-אקונומית ביבשת היא בעלת טווח רחב ביותר.

– המורשת הקולוניאלית שהיתה קיימת באפריקה במהלך מאות השנים האחרונות יצרה תת תרבויות שונות, שבאות לידי ביטוי גם בשפות המדוברות בארצות השונות: אנגלית, צרפתית, פורטוגזית, סוואהילית וערבית. חשוב לדעת את הרקע הקולוניאלי של כל מדינה לפני שמתחילים לעשות בה עסקים.

– גם הרקע הדתי שונה ממדינה למדינה. הנצרות והאיסלאם חדרו לאפריקה במהלך מאות שנים, אך קיבלו אופי שונה מהנצרות והאיסלאם שאנו מכירים מהמערב או מארצות ערב, ביחוד שחלק גדול מהאוכלוסיה הם עובדי אלילים גם אם הם נחשבים לנוצרים או מוסלמים.

– מחלות: מצד אחד, ריבוי המחלות הקשות שמשתוללות ברחבי היבשת היא אתגר מעניין לחברות שעוסקות בתחום הרפואה והתברואה, אך מצד שני – תיזהרו חבר׳ה ותעשו את כל החיסונים, אבולה זה לא הצטננות…

– תרבות עסקית: חברים, מדובר בעולם אחר. חשוב לדעת מי מקבלי ההחלטות בכל מדינה, כי לרוב הם לא מחזיקי התפקידים הרשמיים. לפעמים אלה טייקונים מקומיים או מנהיגים מסורתיים, וחשוב מאד להגיע אל האנשים הנכונים ולמצוא חן בעיניהם. כדי שזה יקרה חשוב להקפיד לקיים תמיד את כל ההבטחות שהבטחתם לאותם אנשים, גם אם הן ניתנו בעל פה, כי זה מה שקורה בדרך כלל.

– חשוב לזהות את מדינת היעד שמתאימה לעסקים שאתה רוצה לעשות. מתוך 54 מדינות, לפחות מחצית אינן מהוות יעד לעסקים, אך יש כמה מדינות גדולות שמרכזות את רוב הפעילות העיסקית ביבשת, כמו ניגריה למשל, ובהן כדאי להתמקד.

– הנקודה הישראלית: הקלישאה המוכרת של קצינים בכירים או אנשי מערכת הביטחון לשעבר, שאכלו מצלחתם של רודנים מושחתים, היא כבר מזמן לא חלק משמעותי מהפעילות העסקית של ישראל באפריקה. לחברות ישראליות רבות יש מוניטין ונסיון היסטורי באפריקה בעיקר בתחומי חקלאות, טכנולוגיה ותשתיות. כיום, כאשר היבשת עומדת בפני זינוק בפיתוח הכלכלי-חברתי יש להסטוריה זו חשיבות מיוחדת. בקיצור – יש לנו בהחלט מה לחפש שם!

ועכשיו לכנס עצמו:

אם לשפוט על פי הפנים המחייכות, השיחות הערות, לחיצות הידיים החמות וכרטיסי הביקור שחלפו ביעף מיד ליד, אפשר לומר שמדובר בכנס מוצלח ביותר, אם לא המוצלח ביותר שליצ׳י ארגנה עד היום.

ה-15 בספטמבר, שעה שלוש וחצי בצהריים. אולם הכנסים בבית התאחדות התעשיינים בתל אביב מתחיל להתמלא באנשים. היו שם גם רבים שמעולם לא פגשתי, בעיקר מתוקף העובדה שלא עבדתי הרבה עם השוק האפריקאי. תמיד כיף להכיר אנשים חדשים.

לאחר סבב הברכות שלי ושל נציגי התאחדות התעשיינים ולשכת המסחר ישראל אפריקה, החל סבב ההצגה העצמית של המשתתפים, ממנו ניתן היה ללמוד משהו על תחומי העיסוק של חברות ישראליות באפריקה (נכון, הרבה חקלאות, הרבה טכנולוגיה אך גם כמה תחומים פחות צפויים). אחרי השלב המסורתי של הספיד-נטוורקינג, בו כל אחד משתף את שכנו לספסל בתחומי עיסוקו, והפסקה, בה הוא משתף את כל השאר, החל שלב ההרצאות.

גבריאל חיון, מנכ״ל חברת WikiSales  סיפר לנו על הדרכים לאתר מידע עסקי ביבשת שבה תרבות תיעוד אלקטרוני היא בגדר מדע בדיוני, במקרה הטוב.

סיוון יערי, מנכ״לית חברת Innovation Africa, ריגשה את כולנו ומילאה את חזנו בגאווה ישראלית, כשתיארה בשפתה הציורית והמקסימה, המשלבת עברית ואנגלית יחד, כיצד הביאה היא וחבורה של צעירים מתנדבים חדורי אמונה וחלוציות, טכנולוגיות סולאריות ישראליות לכפרים נידחים בלב אפריקה, שבהם עד היום היו שואבים את המים מהבאר הקרובה. למרות זאת, הפתיע אותנו לשמוע שאחת הבעיות הגדולות שהטרידו את תושבי הכפרים היתה כיצד לטעון את הטלפונים הסלולריים שלהם. האנרגיה שסיוון וחבריה הביאו לכפרים, חוסכות היום לשליח התורן הליכה של 3 ימים לעיר הסמוכה עם כל הטלפונים הניידים של תושבי הכפר כדי לטעון אותם. יש כנראה בעיות שמשותפות לכולנו…

את הפינאלה הטעים (והטיפה חריף) של האירוע ניגבנו כולנו באמצעות פיתה אתיופית (שכמו במערכון חידון התנ״ך – את שמה קצת קשה לי לבטא), ותודה למסעדת ללה מרחובות שהכירה לנו את סודות המטבח האתיופי.

וכמו שאני כותבת תמיד בסוף כל פוסט על הפורום: ניפגש במפגש הבא של פורום ליצ׳י לעסקים!

שנה טובה וגמר חתימה טובה.

תודה לד״ר יצחק דגני, חוקר ומרצה במדע המדינה וחבר הנהלת לשכת המסחר ישראל – אפריקה, על עזרתו בכתיבת הפוסט.

 

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצים להצטרף לדיון?
הרגישו חופשי להגיב!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *