העתיד כבר כאן …אוטוטו

,

דמיינו את השיחה הבאה:

"את יכולה להביא לי את השלט, אני רוצה לראות ליגת  האלופות."

"בבקשה. איזה משחק אתה רוצה לראות?"

"ברצלונה נגד מנצ'סטר יונייטד."

"זה בערוץ 5 פלוס לייב, אני אעביר לך."

"תודה מאמי."

נשמע הזוי, לא? לא כשמדובר בשיחה שתתקיים בעוד מספר שנים בין גבר ישראלי ממוצע והרובוטית שלו.

עוד כשהייתי ילדה קטנה, רוב סרטי המדע-בדיוני העתידניים הראו רובוטים דמויי אדם, עשויים מחלקי מתכת, צינורות ואורות מנצנצים, המבצעים כל בקשה מבלי להניד עפעף מלאכותי. איכשהו חלפו השנים ואנחנו כבר ב-2011 ומשום מה זה עדיין לא קרה. רוצה לחפש את השלט כדי לראות ליגת האלופות? תעשה את זה לבד חביבי, אין פה משרתים! רובוטים בעולמנו הם עדיין מכונות  המרכיבות חלקים בפס ייצור באיזה בית חרושת עצום ביפן, ולאו דוקא משרת חביב  העונה באדיבות במבטא בריטי לכל בקשה.

מסתבר שזה לא בדיוק ככה וממש ברגעים אלה מתכננים הרובוטים חדירה לחיינו כולל כניסה לבתינו הפרטיים.

בכנס העוסק בתחום הרובוטיקה, שארגנה לשכת המסחר ישראל-יפן זכינו להכיר כמה חברים כאלה ולהיחשף לתחום שנשמע אולי טיפה אזוטרי ועתידני, אבל עומד למלא חלק חשוב בחיינו בשנים הבאות.

אריק דן, מנכ"ל חברת יאסקווה  טוען בתוקף כי הרובוטים יהפכו לטכנולוגיה המובילה של האלף השלישי. כיום רוב הרובוטים משמשים לתעשיה. ביפן, המובילה בתחום, ישנם 3.5 רובוטים על כל 100 עובדים. אבל המגמה המסתמנת היא הכנסה של רובוטים באופן מאסיבי לתחום השירות, למשל עבודה עם אוכלוסיות מבוגרות, אוכלוסיה שהולכת וגדלה, במיוחד ביפן, בעקבות העליה בתוחלת החיים. לשם כך מפתחים היום רובוטים דמויי אדם שמסוגלים לעשות עבודות שונות, בלי לקטר ובלי לדרוש תנאים סוציאלים. וכאן נכנסים לתמונה הרובוטים דמויי האדם. חברת יאסקווה שוקדת בימים אלו על פיתוח של רובוט דמויי אדם שתפקידו להחליף את הפיליפינית של אהוד ברק או את הנפאלית של שרה נתניהו. רק שהוא יותר קטן אפילו מהפיליפינית הנמוכה ביותר – גודלו חצי מגודל אדם ממוצע, יש לו שתי זרועות ויכולת ראיה, מגע עדין ואפילו שיפוט ותכנון מראש. בהחלט יש למה לחכות.

פרופסור הירושי קובאיאשי מאוניברסיטת טוקיו ערך לנו היכרות עם Saya, רובוטית חביבה ומאירת פנים שתפקידה הרשמי הוא פקידת קבלה. לפני כן היא עבדה בתור מורה, עד שהבינה שהמשכורת לא משהו. בתור שכזאת Saya מתקשרת עם ידידיה בני האדם בעיקר באמצעות קול והבעות פנים. היא יודעת לחייך (גם אם חיוך מאולץ משהו…), להיראות מופתעת ("וואו! באמת?") ואפילו כועסת (לא מומלץ להיות בסביבה כשזה קורה). אישית אני לא לגמרי בטוחה למה זה כל כך חשוב, הייתי מעדיפה רובוט שידע להכין לי קפה בדיוק כמו שאני אוהבת, אבל נעשתה פה עבודה בהחלט מעניינת בתחום השרירים המלאכותיים ומיפוי הבעות הפנים.

 

פיתוח מעניין נוסף שהוצג בכנס הוא ה-Muscle Suit .  מדובר בעצם בחליפה שמורכבת על הגב ותומכת בידיים ובגב ומאפשרת לנו לבצע פעולות שחשבנו שרק סטיב אוסטין, האיש השווה מיליונים, יכול לבצע. החליפה מורכבת משריר מלאכותי הפועל באמצעות אויר דחוס ובעצם מפחית את העומס על הגב עד כדי 60%. אין ספק שזה יכול לתרום רבות לעובדי מפעלים, ולעובדים בענף הסיעוד. בסרטון שלפניכם אפשר לראות מה החליפה הזאת עושה:

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=Rl0-8BMHjqU]

בקיצור – העתיד נראה מבטיח. עכשיו אני רק צריכה לחכות שיפתחו רובוט שיודע לכתוב פוסטים לבלוג שלי, ואז אני באמת מסודרת.

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצים להצטרף לדיון?
הרגישו חופשי להגיב!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *