העתיד זה לא מה שהבטיחו לנו

,

אולי לא ידעתם, אבל היום זה יום מיוחד, לפחות לחובבי המדע הבדיוני, ובעיקר למעריצי סדרת הסרטים משנות השמונים ״בחזרה לעתיד״ של הבמאי רוברט זמקיס. במרכז הסדרה נער אמריקאי טיפוסי, מרטי מקפליי, שבעזרת ידידו ושכנו הממציא, דוק אמיט בראון, משייט במרחבי הזמן במכונית דלוריאן ישנה ומנסה לשנות את מהלך חייו תוך התערבות בוטה באירועים שקרו ושיקרו. בפרק השני בסדרה טסים מרטי ודוק לעתיד, תנחשו לאיזה תאריך? ניחשתם נכון – בדיוק להיום: 21 באוקטובר 2015. העתיד כבר כאן.

מעניין לראות כיצד ראו יוצרי הסרט את העתיד שלהם שהוא בעצם החל מהיום ההווה שלנו. אז יש שם מכוניות מרחפות (ראיתם אחת כזאת לאחרונה? היא היתה מאד עוזרת לי בגהה בתשע בבוקר), סקטבורדים מרחפים (בימים אלה עובדים על פיתוח דומה אבל כרגע זה בעיקר קוריוז), נעליים שקושרות את עצמן (מי לעזאזל צריך את זה?) ומשפחה שיושבת ליד שולחן האוכל והעיניים של כולם תקועות במסך כלשהו (זה בכלל לא נראה כמו משהו שעשוי להתרחש בימינו…)

130948138427418992718grj0jx1ahc7jpgmaxresdefault

 

מישהו נתקל שם באינטרנט או בסמארטפון, שהם אולי הפיתוחים המשפיעים ביותר בזמננו? אותם יוצרי הסרט לא השכילו לחזות בדימיונם הפרוע. מה שאומר כנראה שכמה שננסה לחזות את העתיד, הוא ימשיך ויפתיע אותנו וקשה לדעת מה יקרה בעולמנו המסעיר, לא בעוד מאה או מאתיים שנה, אלא אפילו בעשרים השנים הקרובות.

מה שמביא אותי לשאול את עצמי מה טומן בחובו העתיד של עולם התרגום?

אז אם בקולנוע עסקינן, הנה פתרון יצירתי לסוגיה מתוך הסרט ״מדריך הטרמפיסט לגלקסיה״ – ״דג בבל״, סוג של דג שתוחבים לתוך האוזן והוא כבר עושה את עבודת התרגום.

אני לא בטוחה שהיינו מאמצים את הפתרון הזה אצלנו בליצ׳י תרגומים – את הדגים שלי אני מעדיפה בצלחת ולא באוזן, אבל בתור בעלת חברה לתרגום אין ספק שהשאלה לאן הולך עולם התרגום מנקרת לא אחת בראשי.

לפני לא מעט שנים עבדתי עבור חברה אמריקאית שנקראה ״Meaningful Machines". החברה, שנוסדה כחלק מחזונו של ממציא ישראלי מבריק, פיתחה טכנולוגיות לתרגום אוטומטי. השאיפה היתה לייצר מכונה שתשחזר את פעולת המוח האנושי ותלמד את השפה בעצמה. היום תחום האינטליגנציה המלאכותית הוא תחום שמדובר ונעשה בו רבות, אבל אז התחום היה עדיין בחיתוליו. בפועל מה שעשיתי זה לנהל צוותים גדולים של מתורגמנים במגוון שפות. זאת היתה תקופה מרתקת עם ניחוח קל של חלוציות. זו גם היתה אחת מהמקפצות העיסקיות שלי, מעסק של אישה אחת, שביצעה את רוב העבודות בעצמה (כאילו אני… בסינית), לעסק שמעסיק מתרגמים נוספים וגם בשפות נוספות, ובעיקר שפות אסיאתיות. אמנם החברה האמריקאית לא הביאה את בשורת המהפכה אבל הטכנולוגיה שפיתחה היתה אחת מאבני הדרך לשלל תוכנות התרגום שאנו מכירים היום..

האם תוכנה, או מערכת ממוחשבת משוכללת במיוחד באמת יכולה להחליף את עבודתו של אדם, מתרגם או מתורגמן מיומן ומקצועי, שמודע לכל המשמעויות והדקויות של השפה איתה גדל ובה דיבר כל חייו? האם מכונה יכולה ללמד את עצמה את מה שמוח אנושי לומד במהלך חייו? קשה לדעת. החוקרים חלוקים בדעתם בנושא הזה. יש כאלו שמעריכים שתרגום מכונה מלא אינו אפשרי, ללא מעורבות של מוח אנושי, אבל גם החוקרים שמאמינים שזה כן אפשרי, סבורים שיקחו שנים רבות עד שמכונה תוכל לתרגם באופן מלא, ללא טעויות כמעט.

למרות שבעשרות השנים האחרונות נעלמו בעלי מקצועות רבים מהנוף (נתקלתם לאחרונה בחלבן?), אני מאמינה עדיין כי למתרגמים שלי אין עדיין סיבה לחשוש למקום עבודתם – האדם והמוח האנושי ימשיך לתת את הטון בעבודת התרגום עוד שנים רבות. מפעם לפעם עולה וצץ השם גוגל טרנסלייט בשיחות עם לקוחות. גוגל טרנסלייט הוא פיתוח נפלא והוא רק הולך ומשתפר, אבל האם באמת הייתם רוצים להפקיר תרגום של טקסט חשוב ומורכב, עם דקויות לשוניות ומשמעויות עדינות בידיו הגסות של גוגל טרנסלייט?

4f1588_5d563ac97d374283b3bcb7421afa4edc

אז עכשיו, כשהעתיד של מרטי מקפליי ודוק בראון כבר כאן, אני יכולה להסתכל קדימה בציפיה ובסקרנות, ואם היתה לי מכונית דלוריאן ישנה, שהיא גם מכונת זמן, הייתי שמחה לדווח לכם משם…

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצים להצטרף לדיון?
הרגישו חופשי להגיב!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *