והפעם – פוסט ציוני!

, ,

אם יש לכם ילדים, אני מניחה שיוצא לכם לבקר בבתי ספר מפעם לפעם, אבל מתי לאחרונה יצא לכם להיות בבית ספר שקיים ופעיל כבר קרוב ל-150 שנה? אז אני זכיתי להזדמנות כזאת בשבוע שעבר.

כשאתם נוסעים מתל אביב לחולון אתם יכולים לראות שדרת דקלים ארוכה המובילה לקבוצת מבנים ״של פעם״ המזכירה קיבוץ קטן, עם שדות ומטעים. זהו בית הספר החקלאי ״מקוה ישראל״, שהקמתו למעשה הקדימה במעט את העליה הראשונה לארץ ישראל. בית הספר, שהוקם ב-1870 מתוך חזונה הציוני של חברת ״כל ישראל חברים״ היהודית/צרפתית ליצור בארץ ישראל חברה חקלאית מתקדמת, מהוה עד היום בית חם למאות ילדים וצעירים שרוצים להגשים את חזון עבודת האדמה בארצנו.

אז מה לליצ׳י תרגומים ולבית ספר מקוה ישראל?

טוב, נתחיל מהתחלה.

יש פרוייקטים שפשוט עושים לך משהו, מין צביטה קטנה בלב. פרוייקט כזה היה פרוייקט תרגום מקיף מאד שעשינו עבור המועצה לשימור אתרי מורשת. המועצה עוסקת בשיקום ושימור אתרים היסטוריים ברחבי הארץ, וביצירת  התכנים החינוכיים של האתרים והפצתם, ובהבאת מספר גדול ככל האפשר של מבקרים לאתרים – קבוצות מאורגנות, תלמידי בתי ספר, תיירים וגם – וכאן אנו נכנסים לתמונה – עולים חדשים. כמו שאתם יודעים, עברית קשה שפה, וכדי שהתכנים בכל אתר ואתר יועברו לעולים בצורה הכי ברורה ומובנת, בלי להזדקק בכל פעם לשירותי מתורגמן צמוד, צריך לתרגם אותם לשפתם של העולים. בפרוייקט התרגום לקחו חלק 60 אתרים מכל רחבי הארץ והשפות היו השפות השגורות בפיהם של העולים: רוסית, צרפתית, אמהרית, גרמנית, ספרדית ועוד.

איך התנהל הפרוייקט, מה היו הנסיבות שהובילו לקיומו, מה היו התוצאות שלו – על כל אלה תוכלו לשמוע בראיון קצר שערכנו אני ורעות, מנהלת הפרוייקט שלנו, עם אלעד בצלאלי, מנהל תחום החינוך במועצה לשימור אתרי מורשת, במשרדי המועצה בבית הספר מקוה ישראל (או, אז עכשיו אתם מבינים מה עשיתי שם, צפו בסרטון ואחריו תשמעו מה עוד עשינו במקום הקסום הזה)

קשה להגיע למקום כמו מקוה ישראל מבלי להתפעם מהצביון המיוחד שיש למקום כל כך מרתק והיסטורי. כל אבן במקום הזה מספרת סיפור וכל שיח או ספסל מקפלים בתוכם חוויות של דורות על גבי דורות. ולכן אי אפשר היה לפספס את ההזדמנות לחוות את ההיסטוריה של המקום בסיור מעשיר, לי ולעובדות של ליצ׳י (וגם רוני בעלי, שתיעד במצלמתו) ברחבי בית הספר בליווי המדריכה המיתולוגית אביבה.

אבל בליצ׳י כל יציאה מחוץ למשרד הופכת מיד ליום כיף, אז קודם כל מתחילים עם פיקניק בצל האקליפטוסים. קצת נישנושים, קצת רכילות על לקוחות מעצבנים (סתם… אנחנו מתים על הלקוחות שלנו), ואז יוצאים למסע אל ההיסטוריה של המקום.

IMG_1938  IMG_1976

בעזרת הידע ההיסטורי האינסופי שזרם מפיה של אביבה המקסימה, זכינו להכיר את קסמו של המקום שידע קשיים מרובים בתקופות הראשונות בהן לא היו בו עדיין מבני קבע וגם לא – מה לעשות – תלמידים, כי עדיין לא הגיעו לארץ עולים. למדנו כיצד בית הספר הלך וצמח, והישוב הקטן שעמד בלב הישימון שהיום נקרא מטרופולין תל אביב, הפך אט אט אבן שואבת לילדים ונערים שרצו להגשים את חלום הציונות במו ידיהם המיובלות מעבודת הטוריה. דימיינו את הרצל מזיע בחום הארצישראלי בבואו לפגוש את הקיסר וילהלם בצל שדרת הדקלים. ירדנו למרתפי היקב הישן החצוב בסלעי הכורכר, שנולד מתוך חזון ״הצרפתיות״ של מייסדי המקום ושבסופו של דבר שימש בעיקר לפעילות אימונים וטקסי השבעה לחברי ״ההגנה״. ביקרנו בבית הכנסת שמשלב מגוון רחב של סגנונות בניה ורק דבר אחד חסר בו – עזרת נשים, כי מה שבאמת לא היה בבית הספר בשנים הראשונות לקיומו זה… תלמידות. קינחנו בצילו של הפיקוס הבנגלי המפואר שימיו כימי בית הספר והוא ממשיך לנטוע שורשים מתוך ענפיו שחודרים בחזרה לאדמה ויוצרים גזעים חדשים.

IMG_2029 IMG_2024 IMG_2045 IMG_2040 IMG_1994IMG_2047

אולי אפשר ללמוד משהו חשוב מהעץ המאד מיוחד הזה. לגדול ולצמוח כלפי מעלה זה חשוב ואפילו הכרחי, אבל צריך לחזור גם למטה, אל האדמה ואל השורשים שלנו, כי רק משם אפשר לצמוח באמת.

ואם במקרה אתה עולה חדש ואתה רוצה להכיר את המורשת של הארץ הזאת, או שפשוט בא לך לחזור לשורשים של המקום שבו גדלת וחיית את רוב חייך, צא לבקר באתרים המרתקים של המועצה לשימור אתרי מורשת. מבטיחה לך שלא תתאכזב.

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצים להצטרף לדיון?
הרגישו חופשי להגיב!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *