מזמור לדוד, ולמתרגמת שלו…

,

 ״קורא איים בזרם, מאת ארנסט המינגוויי,

תרגם את זה יפה אהרון אמיר״

(לילה שקט עבר על כוחותינו בסואץ, מאיר אריאל)

הבוקר פתחתי את העיתון ונתקלתי בכותרת ראשית גדולה ומשמחת לשם שינוי: הסופר הישראלי דויד גרוסמן זכה בפרס מאן בוקר הבריטי על ספרו ״סוס אחד נכנס לבר״. לא ביבי, לא שרה, לא דרעי ולא חמאס, איזה כיף להתחיל ככה את היום. כל אירוע שמעלה את קרנה של מדינתנו בעיני הגויים ממלא את לבי בגאוה ישראלית, ודוד גרוסמן הוא בהחלט סופר מצויין ומגיע לו.

בהמשך הידיעה משכה את עיני שורה נוספת: את הפרס, בסך 50,000 ליש״ט יחלוק גרוסמן שווה בשווה עם מתרגמת הספר לאנגלית, ג׳סיקה כהן. אתם קולטים? זאת שתרגמה את הספר תקבל סכום כספי זהה לסכום אותו יקבל האיש שכתב אותו וחצב אותו ממעמקי נפשו. מדהים!

אני לא מכירה את הגברת כהן. תחום התרגום הספרותי הוא לא בליבת הפעילות של ליצ׳י תרגומים, למרות שתרגמנו פה ושם מספר ספרים במהלך השנים (קיראו על זה בפוסט), אבל אני מניחה שהיא ביצעה עבודה בהחלט משובחת אם חבר השופטים מצא לנכון לכבד אותה באופן כה משמעותי ולהעניק לה את הפרס על היותה ״גשר המפגיש בין תרבויות״, כמו שאמר יו״ר ועדת הפרס בנאומו.

ואז נזכרתי קצת בספר הזוכה, שאותו קראתי לפני שנה או שנתיים. הספר בעצם מתאר הופעת סטנדאפ אחת ארוכה, באולם נידח בנתניה, של סטנדאפיסט מזדקן בשם דובלה ג׳י, אשר הופך את הערב למופע חייו ומגולל בפני הצופים ההמומים את הטראומות שעבר במהלך השנים. הספר הוא מאד מאד מאד ישראלי והוא נטוע עמוק בהוויה של חיינו כאן.

בהמשך הבוקר שמעתי את דויד גרוסמן מתראיין בגלי צה״ל לאילנה דיין ומסביר לה בשפתו הרהוטה והמרשימה כי לא האמין לרגע שהספר יצליח לצאת את גבולות ישראל ולהגיע לקהל זר. האופי הכל כך מקומי שלו והסלנג המעודכן שבו משתמש דובלה ג׳י בדבריו, אמורים להוות מחסום בפני כניסה למדפי הספרים בלונדון, פרנקפורט, בייג׳ינג או בואנוס איירס. והנה – הפתעה!

תנסו רק לתרגם את המשפט הפותח של הספר לשפה זרה: ״ערב טוב, ערב טוב, ער-ב טוב קיסרי—ה!!!״, זה הרי משפט שאמור להיות מובן רק למי שגדל כאן על ברכי שלמה ארצי ואייל גולן (מממ, דוגמה רעה אם את נערה בת 16). או למשל משפט נוסף מהספר: ״שתי גבות לירדן! זו שלנו, זו גם כן!״ איך בדיוק משפט כזה אמור לעבוד באנגלית?

גרוסמן המשיך וסיפר שהעבודה על תרגום הספר כללה גם סדנה בהשתתפות 15 ממתרגמיו (הספר תורגם עד כה ל-22 שפות). בסדנה הקריא גרוסמן את הסיפור ואחרי הקריאה התפתח דיון כיצד להעביר את הטקסט הכל כך מורכב הזה לשפות השונות.

אני אהבתי את הרעיון הזה של הסדנה, כי יש כאן לקוח שמבין שתרגום הוא תהליך קריטי ויש צורך להדריך את המתרגמים ולתקשר איתם. בעולם העסקי זה גם נכון, ואנו בליצ'י תרגומים תמיד מבקשים מהלקוח לתת הנחיות, מילון מונחים וחומרי רקע, ואף ערכנו השתלמויות למתרגמים לקראת פרוייקטים ספציפיים.  

אני זוכרת שכשבני תום היה רך בשנים הייתי מקריאה לו מדי פעם את ספריו של דוקטור סוס, סופר הילדים האהוב בבית משפחת חפר (חוץ מרוני, בעלי כמובן). דוקטור סוס היה כנראה סופר הילדים המבריק ביותר מבחינה מילולית (וגם מבחינות אחרות לטעמי), וספריו גדושים במשחקי מילים מטורפים בחרוזים ובלהטוטים סמנטיים. תרגום הספרים לעברית בידי לאה נאור, סופרת ילדים מוכשרת בעצמה, הצליח לשמר את ההומור המיוחד והמטורף ולהתגבר אפילו על משחקי מילים שאמורים להיות מובנים רק לילדים בשם ג׳ורג׳, צ׳רלי ובוב. זה לגמרי לא מובן מאליו. בתרגום ספרותי, יכולותיו הספרותיות של המתרגם לא בהכרח נופלות מאלה של הסופר, לפחות מבחינת השימוש בשפה ובמילים והדרך שבה הן מעבירות רגשות, מחשבות ופעולות.

אז אם ג׳סיקה כהן הצליחה, וכנראה שהיא הצליחה ויעיד על כך הפרס, להעביר את רוח הספר השטופה בישראליות לקהל דובר אנגלית ולגעת בלי להיכשל בכל הניואנסים והדקויות של השפה העברית וההוויה הישראלית, היא כנראה מתרגמת מוכשרת ואני קוראת לה מעל במה זו ליצור עמי קשר בהקדם, אנחנו מתגמלים יפה את המתרגמים שלנו. בעצם, היא כבר מסודרת…

0 תגובות

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *