פידים:
רשומות
תגובות

לא רק פרות, לא רק שאנטי באנטי, לא רק סרטי בוליווד, קבצנים ברחובות, נקודה אדומה על המצח, צלילי סיטאר, טאנדורי צ'יקן ואלפי תרמילאים ישראלים אחרי הצבא.

הודו היא הרבה יותר מכל אלה. המדינה השניה בגודלה בעולם, בעצם הדמוקרטיה הגדולה בעולם, היא היום מעצמה כלכלית אדירה עם כוח קניה בלתי נתפס שאין גוף עסקי בעולם שיכול להתעלם ממנה.

פורם ישראל-אסיה לעסקים ה-11, שהתקיים ב-15 בנובמבר 2011 בבית איגוד לשכות המסחר בת"א עסק בענק ההודי המתעורר.

נכון, לא ראינו שם צעירים בראסטות ושארוואלים או נערות בסארי יושבות בישיבת לוטוס ומתרגלות מדיטציה.

אבל היו שם כמה עשרות אנשי עסקים, עורכי דין, יועצים, מנהלים ובעיקר כאלה שעולם העסקים ההודי מרתק אותם, והם מבינים את הפוטנציאל האדיר שגלום בתת היבשת הענקית הזאת שצריכה לספק צרכים בסיסיים יותר או פחות  לשביעית מאוכלוסיית העולם.

לאחר שלב המינגלינג והצגת המשתתפים, כמו בכל פורום עד היום, שמענו את הרצאתו של דודי נס, מנכ"ל חברת B2B. החברה עוסקת במיקור חוץ בהודו ואנשיה מכירים טוב מאד את עולם העסקים ההודי השונה כל כך מזה המערבי.

בראשית ההרצאה שמענו סקירה כללית על הכלכלה ההודית וקשריה עם הכלכלה העולמית.

הכלכלה ההודית נהנית כיום מצמיחה של כ-8% בשנה – מספר מרשים לכל הדעות.

כולם רוצים לקחת חלק בחגיגה הזאת וכל העולם נמצא היום בהודו. אין כמעט חברה אמריקאית שמכבדת את עצמה שאינה מחזיקה משרדים או עובדת בהודו, אם במיקור חוץ או בשיטת עשה זאת בעצמך (DIY).

הודו היא בעצם מקפצה מצוינת למזרח ודרכה אפשר להגיע למדינות רבות אחרות במזרח. כמובן שקיים גם עניין החיסכון בעלויות, כי מה לעשות – העובד ההודי נוטה להסתפק במועט (לא שיש לו ברירות רבות…).

גם אנחנו, הישראלים, הכנסנו רגל או שתיים לתת-היבשת ההודית, אבל השיטה הישראלית המוכרת, זאת שגורסת לפעמים שאנחנו יודעים הכל יותר טוב מכולם, לא תמיד עבדה על ההודים וחברות ישראליות רבות חזרו משם עם הזנב בין הרגלים – ההודים ממש לא פראיירים ומכירים טוב מאד עם מי יש להם עסק, וכדי להצליח בעולם העסקים ההודי צריך ללכת בדרך ההודית ולהכיר את דרך החשיבה ואת התרבות שמנחה את ההודים כמה אלפי שנים.

על התרבות העסקית בהודו אתם יכולים לצפות בקטע לא ארוך מהרצאתו של דודי נס. הקליקו על הסרטון, הצמידו כף יד לכף יד ותגידו יפה "נמסטה".

לאחר הפסקה קצרה של מינגלינג נוסף, עלתה להרצות ענת ברנשטיין רייך, אשת עסקים ומשפטנית המשמשת גם כיו"ר לשכת המסחר ישראל-הודו.

בדרך מרתקת הציגה לפנינו ענת סיפורים ואנקדוטות מעולם המסחר והשיווק בהודו, שהראו לנו בעיקר כי ישנן גם דרכי חשיבה אחרות ושונות לגמרי ממה שאנחנו מכירים בעולם העסקי, והודו היא דוגמה מצוינת לכך.

ההרצאה בשלמותה בוידאו שלפניכם:

תשאלו כמעט כל מטייל או תרמילאי שחוזר מהודו בעיניים נוצצות – וצמד המילים "עולם אחר" תמיד יעלה איכשהו.

הודו היא באמת משהו שונה מכל בחינה וזה בולט מהרגע שכף הרגל יוצאת מהמטוס לשדה התעופה ההומה של ניו דלהי.

מדהים שגם בעולם העסקים, שהוא לכאורה כל כך גלובלי וחובק עולם, יכולים להיות כאלה הבדלים בין הדרך המערבית שכולנו מכירים, לבין הדרך ההודית, שחלק מאיתנו כבר ניסו להכיר וניכוו, וחלק השכילו לרתום את הפלא הזה לטובתם ולחייך כל הדרך אל הבנק.

אז שיהיה לכולנו בהצלחה, ולא לשכוח – סאבקוץ' מילגה*

*הכל אפשרי

השנה היא 1957. המקום:מוסקוה. קהל עצום של סטודנטים סינים צופה נרגש עד דמעות במנהיג הסיני הבלי מעורער מאו זה דונג שקפץ לביקור מפתיע בבירת ברית המועצות.

" העולם הוא שלכם" קרא מאו, "הוא גם שלנו, אבל בסופו של דבר הוא שלכם – אתם הצעירים, אתם הנוער, אתם העתיד, אתם כמו פרחים רעננים, כמו השמש בשעות הבוקר. התקוות שלנו נעוצות בכם".

המילים רוויות הפיוט האלה מושרשות עד היום בתרבות הסינית ומבטאות את רוח השינוי והקידמה שהמהפכה הסינית רצתה להפיח באנשיה.

השנה היא 2011, בואכה 2012, וגם השנה, כמו ב-14 השנים האחרונות, אנחנו בליצ'י תרגומים מפיקים כרטיס ברכה לראש השנה הסיני שחל הפעם ב-23 בינואר 2012. השנה היא שנת הדרקון.

אז מה הקשר למאו זה דונג?

מילותיו של מאו, שהדהדו בכיכר המוסקוואית, שימשו בסיס למסר אותו רצינו להעביר בכרטיס הברכה השנה:

"שנת הדרקון היא שלכם, אבל היא גם שלנו".

בכרטיס הברכה שלנו השנה מופיע דרקון שהוא לגמרי משלנו. מדובר בפסל גדול ומרהיב של הפסלת נוגה ספקטור, אשר ביססה אותו על דמות הדרקון בספר הילדים: "האוצר של צ'מבלו". הפסל מתנוסס במלוא הדרו בגינת סיפור מקסימה ברחוב הגליל בחולון, וכל אחד יכול ומוזמן לבקר אותו ולטפס עליו, מומלץ להביא את הילדים.

כרטיס הברכה לשנת הדרקון

דרך דמותו של הדרקון המקומי שלנו רצינו לומר לסינים שהדרקון הוא גם חלק מהעולם שלנו, כמו שלהם. הפסיפס הצבעוני המרהיב שמצפה את הפסל יכול לסמל את הרב-גוניות של התרבויות השונות המשתלבות זו בזו, ויש לכך ביטוי בכיתוב הפנימי בכרטיס: "צבעים שונים משתלבים, תרבויות שונות שזורות זו בזו, יחד נוצר דרקון צבעוני אחד".

זה הזמן ליצור איתנו קשר ולהזמין כרטיס ברכה שיעשה נפלאות לחיזוק הקשר האישי שלכם עם האנשים שלכם בסין ובשאר הארצות שחוגגות את ראש השנה הסיני.

פרטים נוספים בקישור שלפניכם:

http://www.lichi.co.il/כרטיסי-ברכה-לשנת-הדרקון

העתיד כבר כאן …אוטוטו

דמיינו את השיחה הבאה:

"את יכולה להביא לי את השלט, אני רוצה לראות ליגת  האלופות."

"בבקשה. איזה משחק אתה רוצה לראות?"

"ברצלונה נגד מנצ'סטר יונייטד."

"זה בערוץ 5 פלוס לייב, אני אעביר לך."

"תודה מאמי."

נשמע הזוי, לא? לא כשמדובר בשיחה שתתקיים בעוד מספר שנים בין גבר ישראלי ממוצע והרובוטית שלו.

עוד כשהייתי ילדה קטנה, רוב סרטי המדע-בדיוני העתידניים הראו רובוטים דמויי אדם, עשויים מחלקי מתכת, צינורות ואורות מנצנצים, המבצעים כל בקשה מבלי להניד עפעף מלאכותי. איכשהו חלפו השנים ואנחנו כבר ב-2011 ומשום מה זה עדיין לא קרה. רוצה לחפש את השלט כדי לראות ליגת האלופות? תעשה את זה לבד חביבי, אין פה משרתים! רובוטים בעולמנו הם עדיין מכונות  המרכיבות חלקים בפס ייצור באיזה בית חרושת עצום ביפן, ולאו דוקא משרת חביב  העונה באדיבות במבטא בריטי לכל בקשה.

מסתבר שזה לא בדיוק ככה וממש ברגעים אלה מתכננים הרובוטים חדירה לחיינו כולל כניסה לבתינו הפרטיים.

בכנס העוסק בתחום הרובוטיקה, שארגנה לשכת המסחר ישראל-יפן זכינו להכיר כמה חברים כאלה ולהיחשף לתחום שנשמע אולי טיפה אזוטרי ועתידני, אבל עומד למלא חלק חשוב בחיינו בשנים הבאות.

אריק דן, מנכ"ל חברת יאסקווה  טוען בתוקף כי הרובוטים יהפכו לטכנולוגיה המובילה של האלף השלישי. כיום רוב הרובוטים משמשים לתעשיה. ביפן, המובילה בתחום, ישנם 3.5 רובוטים על כל 100 עובדים. אבל המגמה המסתמנת היא הכנסה של רובוטים באופן מאסיבי לתחום השירות, למשל עבודה עם אוכלוסיות מבוגרות, אוכלוסיה שהולכת וגדלה, במיוחד ביפן, בעקבות העליה בתוחלת החיים. לשם כך מפתחים היום רובוטים דמויי אדם שמסוגלים לעשות עבודות שונות, בלי לקטר ובלי לדרוש תנאים סוציאלים. וכאן נכנסים לתמונה הרובוטים דמויי האדם. חברת יאסקווה שוקדת בימים אלו על פיתוח של רובוט דמויי אדם שתפקידו להחליף את הפיליפינית של אהוד ברק או את הנפאלית של שרה נתניהו. רק שהוא יותר קטן אפילו מהפיליפינית הנמוכה ביותר – גודלו חצי מגודל אדם ממוצע, יש לו שתי זרועות ויכולת ראיה, מגע עדין ואפילו שיפוט ותכנון מראש. בהחלט יש למה לחכות.

פרופסור הירושי קובאיאשי מאוניברסיטת טוקיו ערך לנו היכרות עם Saya, רובוטית חביבה ומאירת פנים שתפקידה הרשמי הוא פקידת קבלה. לפני כן היא עבדה בתור מורה, עד שהבינה שהמשכורת לא משהו. בתור שכזאת Saya מתקשרת עם ידידיה בני האדם בעיקר באמצעות קול והבעות פנים. היא יודעת לחייך (גם אם חיוך מאולץ משהו…), להיראות מופתעת ("וואו! באמת?") ואפילו כועסת (לא מומלץ להיות בסביבה כשזה קורה). אישית אני לא לגמרי בטוחה למה זה כל כך חשוב, הייתי מעדיפה רובוט שידע להכין לי קפה בדיוק כמו שאני אוהבת, אבל נעשתה פה עבודה בהחלט מעניינת בתחום השרירים המלאכותיים ומיפוי הבעות הפנים.

פיתוח מעניין נוסף שהוצג בכנס הוא ה-Muscle Suit .  מדובר בעצם בחליפה שמורכבת על הגב ותומכת בידיים ובגב ומאפשרת לנו לבצע פעולות שחשבנו שרק סטיב אוסטין, האיש השווה מיליונים, יכול לבצע. החליפה מורכבת משריר מלאכותי הפועל באמצעות אויר דחוס ובעצם מפחית את העומס על הגב עד כדי 60%. אין ספק שזה יכול לתרום רבות לעובדי מפעלים, ולעובדים בענף הסיעוד. בסרטון שלפניכם אפשר לראות מה החליפה הזאת עושה:

בקיצור – העתיד נראה מבטיח. עכשיו אני רק צריכה לחכות שיפתחו רובוט שיודע לכתוב פוסטים לבלוג שלי, ואז אני באמת מסודרת.

« רשומות חדשות יותר - רשומות ישנות יותר »

Follow

Get every new post delivered to your Inbox.