ברום. לא מה שחשבתם

מסתבר שיש הפתעות בחיים.

עד לפני שבוע המילה 'ברום' לא היוותה חלק מהאג'נדה שלי. שמעתי מן הסתם על המונח, אבל לא ידעתי מה זה בדיוק, למה צריך את זה, ובהחלט לא ידעתי שזה חלק בלתי נפרד מכמעט כל מוצר פלסטי שאנחנו מכירים כיום.. גם הצירוף "מפעלי רמת חובב" עורר אסוציאציה של משהו שגם לא מריח הכי טוב וגם לא הכי ידידותי לסביבה.

כל זה השתנה ב 24.5.2011 בעקבות סיור שהשתתפתי בו יחד עם חברי ההנהלה של לשכת המסחר ישראל יפן.

מפעלי הברום ברמת חובב פעילים יותר מ 30 שנה בשוק היפני, והיה לנו הכבוד להתארח במפעל ולשמוע על הפעילות של המפעל המרשים הזה בארץ ובחו"ל.

בתור התחלה, קצת רקע על ברום.

הברום הוא חומר מעכב-בעירה והוא נמצא כיום ברוב המוצרים שאנחנו מכירים, בעיקר אלה המורכבים מפלסטיק שהוא חומר מאד דליק. הברום מופק בים המלח שהוא בעצם המקור העיקרי כיום בעולם להפקת ברום. למעשה החברה המייצרת, כי"ל, היא יצרנית הברום הגדולה בעולם והיא מוכרת את הברום במגוון מוצרים בכל רחבי תבל.

ירקות במקום עוגות

סביב שולחן עם ירקות ופירות חתוכים סיפרו לנו המארחים יוסי גלעד, סמנכ"ל תפעול ואבי טורשטיין סמנכ"ל קיימות על המפעל ועל העבודה מול השוק היפני.

כי"ל היא אחת החברות הישראליות הותיקות ביותר ביפן – המשרד בטוקיו קיים מאז 1977.

 מה סוד ההצלחה של כי"ל ביפן?

1.   חברה יפנית מקומית – כי"ל הקימה מיזם משותף (JV) עם חברה יפנית מקומית שהובילה לשותפות מאוד מוצלחת. את הייצור מבצעים עדיין בארץ, אבל כל השיווק המקומי נעשה מתוך יפן על ידי החברה היפנית.

2.   יחסי אמון – בעקבות שיתוף הפעולה ארוך השנים נוצרו יחסי אימון מאוד חזקים. כיום יש פיתוח משותף של מוצרים עם השותף היפני וזה אירוע חריג לשיתוף של ידע לייצור משותף. זה מעיד על רמת קשר ואמון מאוד גבוהים שמאפשר שיתוף פעולה כל כך פתוח.

מה ההבדל בין יפן לשאר העולם?

כל הפעילות בשוק היפני לא קלה ודרישות האיכות הן מאד גבוהות אבל כיום, היפנים עורכים בדיקות הרבה יותר מקיפות ממה שנהוג במדינות אחרות. כמות אדירה של משלחות יפניות הגיעו למפעל לבדוק הכל עד הפרט האחרון ולוודא שהמוצר מתאים לצורך ולרמת האיכות והסטנדרטים שהם דורשים. הם רוצים לדעת הכל, רושמים הכל, שואלים מלא שאלות, רוצים לדעת על כל שינוי שנעשה וכל פעם עורכים המון בדיקות

אחד המוצרים העיקריים שכי"ל מוכרת ללקוחות יפנים הוא חומר מעכב בערה ירוק. "היפנים חיפשו בכל העולם את המוצר הזה ומצאו אותו רק כאן" מספר אבי טוירשטיין, סמנכ"ל קיימות של מפעלי הברום. ברגע שמצאו מוצר שהם אוהבים, שעומד בתקן, הם יעדיפו לקנות אותו גם אם המחיר הוא כפול ממוצר מקביל.

לא קל לחדור ליפן, אבל ברגע שחודרים – ומוכיחים שעומדים בסטנדרט הגבוה – הנאמנות מעל הכל – ואז נשארים כבר לאורך זמן.

אלה היו שישים שניות על ברום והקשר היפני, ועכשיו בואו ונחזור לסיור שלנו.

מה אתם חושבים כשאומרים לכם 'מפעל ברמת חובב'?

חולות? עשן? זיהום אויר? חומרים לא נעימים במיוחד?

תחשבו שוב. כשהגענו למקום נתגלה לעינינו מקום ירוק ומטופח. ערוגות עם פרחים קידמו את פנינו, עצים, נקיון מופתי ואם מקשיבים טוב, אפשר לשמוע ציפורים מצייצות. מאד התרשמתי מכך שהמפעל דואג לשמור על הסביבה, לא רק מן השפה אל החוץ , אלא גם בפועל: מתקנים למיחזור פזורים בכל מקום, שמירה על תקנים בינלאומיים מחמירים בכל הנוגע למניעת זיהום אויר וגם דאגה לבריאות העובדים.

למשל, מספר יוסי גלעד, סמנכ"ל התפעול של המפעל "אני שייך לקבוצה של 400 עובדים הנושאים על גופם מד-צעדים ומשתתפים באופן קבוע בתחרות מדידת צעדים". בנוסף, כשהגענו לחדר הישיבות, קידמו את פנינו צלחות עמוסות בפירות וירקות חתוכים, במקום עוגות השמרים והוופלים המסורתיים. ועל בורקס אני כבר לא מדברת.

מעורבות חברתית וקהילתית

פרט לכך, סיפרו לנו המנהלים – יוסי גלעד ואבי טורשטיין, שאירחו אותנו במהלך הסיור, המפעל מגלה מעורבות חברתית גדולה ובין עובדיו מועסקים רבים מהאוכלוסיה הבדואית שבאזור. המפעל מאמץ מועדוניות נוער, תומך בילדים ובמשפחות קשות יום גם אחר הצהרים ובערב, מעבר למסגרת העבודה. עובדי המפעל עצמם משתתפים בהתנדבות בפעילות במועדוניות.

האג'נדה של המפעל

אך למרות התמונה האידילית עדיין מדובר במקום שמצויים בו חומרים מסוכנים ביותר שעלולים לגרום למי שבא עימם במגע לתופעות מאד לא נעימות וצריבה חזקה. התרשמתי במהלך הסיור שמנהלי המפעל עושים מאמצים אדירים להימנע מתקלות וכך למשל הם העלו את כל הצנרת לגובה, בעלות אדירה, על מנת שאפשר יהיה לאתר תקלות יותר בקלות. במפעל נערכים גם מדי פעם תרגילים של מקרי חירום, שלא נדע מצרות…

חדר בקרה ממוחשב

יצאתי מהמפעל בתחושה שיש לנו פה תעשיה ברמה מהגבוהות בעולם, ושגם הנושא של איכות הסביבה ושמירה על כדור הארץ, שעד לפני כמה שנים היה נחלתם של ארגונים אנטי-ממסדיים בעיקר, הולך ותופס היום חלק דווקא במקומות שנתפסו בתור "האויב הגדול " של הסביבה – מפעלי התעשיה הגדולים. אז אולי יש עוד תקוה…