דובאים, אנחנו באים!

פעם, כשהיינו מפנטזים על שלום עם שכנינו ממדינות ערב, היינו אומרים: ״יום יבוא וננגב חומוס בדמשק״. אז הנה, מדינת ישראל חתמה על הסכם שלום (או נירמול יחסים, או איך שבא לכם לקרוא לאירוע המשמח הזה) עם איחוד האמירויות, ובקרוב מטוסים יתחילו לעופף בין שתי המדינות, אבל אני לא חושבת שמישהו באמת חושב לטוס לדובאי או אבו דאבי בשביל חומוס. קוויאר אולי.

כי כשחושבים על דובאי או אבו דאבי, לא מדמיינים מדינה ערבית ״טיפוסית״, עם צפיפות ברחובות, תשתיות רעועות ועשן נרגילות המסתלסל מבתי הקפה, אלא קניוני ענק אינסופיים מחופים בשיש וזהב וגורדי שחקים עצומים שמעליהם מתנשא בגאון הבורג׳ חליפה, הבניין הגבוה בעולם.

עסקים וכסף, זה שם המשחק. ולשם רובנו מכוונים.

טוב, אני יודעת שלא מדובר רק בקשרים עסקיים ויש סיכוי טוב שבקרוב מאד הבופה של מלון בורג׳ אל ערב יהיה הומה בכפכפים ובחולצות סוף מסלול פלס״ר שריון מחזור כ״ג, ובהתנפלות משולחת רסן על הבקלאוות והכנאפה, ובין מפלסיו הרבים של קניון דובאי העצום נוכל לשמוע מדי פעם משהו כמו: ״מוטי, מה המצב אחי? תשמע, מצאנו פה דיל שחבל על הזמן!״. כי כשנותנים לעם ישראל לגלות מקום חדש ונוצץ, גם אם אסור לו להסתובב שם במכנסיים קצרים בקיץ, הוא לא יוותר בקלות על ההזדמנות הזאת. כנראה שבאילת לא מספיק חם…

אבל קודם כל, מה זה בכלל איחוד האמירויות? יש לי תחושה שרובנו לא יודעים כמעט כלום על המקום הזה חוץ מזה שיש בו הרבה כסף וקניונים גדולים ויפים.

איחוד האמירויות היא פדרציה של 7 נסיכויות ערביות קטנות השוכנות לחוף המפרץ הפרסי בחלק הצפון מזרחי של חצי האי ערב. אנחנו מכירים את אבו דאבי, האמירות הגדולה ביותר בה שוכנת גם בירת האמירויות, ואת דובאי שבירתה היא העיר הגדולה והנוצצת ביותר באיחוד (עם המגדל הכי גבוה). אבל יש שם גם את שארג׳ה, עג׳מאן, ראס אל ח׳ימה, פוג׳יירה ואום אל קיוין. אתם ממש לא צריכים לזכור את כל השמות, לא תיבחנו על זה.

וניחשתם נכון, יש שם גם נפט, הרבה נפט. הנפט מגיע בעיקר מאבו דאבי ששיטחה גדול משמעותית מכל שאר האמירויות, אך מחלחל גם לכיסיהם המחוייטים של השייחים של שאר האמירויות, כך שרמת החיים באיחוד האמירויות היא מן הגבוהות בעולם.

אז עכשיו אתם בטח מדמיינים ששיטוט ברחובותיה של דובאי מספק לנו מראה אקזוטי של גברים בגלביות לבנות וכאפיות, ונשים ברעלות מכוסות מכף רגל עד ראש. אז צר לי לאכזב אתכם. הרוב המוחלט של תושבי איחוד האמירויות אינם ערבים בכלל. למעשה מתוך כמעט 10 מיליון מתושבי המדינה, רק 1.4 מיליון הם ערבים אזרחי האמירויות. כל השאר הם עובדים זרים ומהגרים מ-200 מדינות שונות, ברובם מגיעים מהודו, פקיסטן ומדינות מוסלמיות אחרות, אך גם מאמריקה ומאירופה.

וחלק מהם אני מכירה ממש ממש טוב.

את סגריקה, פרדריקה, ד״ר אודי ושירין הכרתי בקבוצה בינלאומית של ארגון הנטוורקינג BNI שבו אני חברה כבר 11 שנה. רוב הפעילות שלי בארגון, למי שעדיין לא נחשף לחפירותיי הבלתי-נלאות בנושא, היא בקבוצה שלי מאזור נס ציונה, שהיא הקבוצה הגדולה ביותר בישראל. מדי שבוע בימי שני בבוקר אנחנו נפגשים במקום קבוע, ובתקופה האחרונה בזום, ויוצרים יחד קשרים עסקים זה לזה. הקבוצה הבינלאומית, שמתנהלת רובה ככולה בזום, היא כמעט אותו דבר, אולי למעט החיבוקים בסוף כל מפגש. כך יצא לי להכיר בעלי עסקים ממקומות שונים בעולם, ואיך לא – גם מאיחוד האמירויות. אין צורך לומר שכולם דוברים אנגלית מצויינת, ולמרות שהשפה הרשמית במדינה היא ערבית, מה שתשמעו ברחובות, בקניונים, במלונות ובמגדלי העסקים, זה בעיקר אנגלית.

אז אם אתם יושבים עכשיו ושוברים את הראש מאיפה להתחיל ואיך למצוא קשרים טובים באיחוד האמירויות, אז קודם כל ישנן חברות ישראליות שפועלות שם כבר שנים, במסווה ושלא במסווה, אבל אם אתם לא מקושרים עד כדי כך אז אולי כדאי תכירו את פרדריקה, שמנהלת את חברת נור שמייצגת חברות ותשמח לסייע לכם להקים חברה או פעילות עיסקית בדובאי.

אם חשקה נפשכם לארגן אירוע נוצץ ומרשים בדובאי, אשמח להציג בפניכם את סגריקה סאהו, מפיקת אירועים וכנסים פרונטליים ואונליין. לנוחיותכם צירפתי פרופיל חברה שלה, של סאגי, כפי שאנחנו קוראים לה בחיבה רבה.

רוצים לאתר מוצרים ומתנות באזור? שירין, בעלת חברה ותיקה למוצקי קד״מ, היא הכתובת. דברו איתי ואקשר ביניכם.

ואם החלטתם לטפס את כל המדרגות בבורג׳ חליפה ונתפס לכם הגב, אתם מוזמנים לקליניקה של ד״ר אודי, כירופרקטור קנדי חביב שנמצא כבר מספר שנים באבו דאבי. הנה ברכה ששלח לי ד״ר אודי וגם כמה טיפים לא רעים לכל מי שמתכנן קפיצה קטנה לאיחוד בקרוב.

אז שיהיה לנו הסכם שלום מוצלח ופורה ומי יתן ויבואו אחרים בעקבותיו, ומי יודע, אולי יום אחד, אחרי כל הקויאר והשמפניה האלה, ננגב חומוס טוב גם בדמשק…
ואם אתם גם צריכים תרגום סימולטני אנחנו כאן בשבילכם

פוסט זה זמין גם ב: אנגלית