לונדון דווקא כן חיכתה לי (אבל לא הייתי שם לבד)

כמעט לכל אחד יש איזשהו חלום ישן שמחכה להתגשם יום אחד. גם לי היה כזה, והחלום שלי היה לנסוע לאולימפיאדה.

אני חושבת שמאז שהתחלתי לשחות באופן סדיר, התחיל לנקר לי בראש הרעיון להיות במקום שבו הפעילות הספורטיבית האנושית מגיעה לשיאה, ולו רק על מנת לקבל השראה. כבר באולימפיאדת אתונה, ב-2004, נידנדתי לרוני לקפוץ לראות איזשהו אירוע אולימפי (סוף כל סוף זה היה קרוב לבית). כשהאולימפיאדה התארחה בבייג'ינג, חשבתי איך אסדר לעצמי ג'וב שיקח אותי לשם. וכשהאולימפיאדה הגיעה ללונדון החלטתי שזהו זה – הפעם זה יקרה!

לונדון עברה בשנים האחרונות מתיחת פנים משמעותית. מעיר אפורה ודי מדכאת, היא הפכה לבירה קוסמופוליטית תוססת ושמחה ובימים של אולימפיאדה זה בלט אפילו יותר: הרחובות מקושטים בדגלים צבעוניים. המוני אדם מכל הסוגים ומכל הצבעים מציפים את הרחובות והאווירה שמחה וחסרת דאגות. מאות מתנדבים בחליפות סגולות מסבירים פניהם לתייר באדיבות נעימה ומלאת הומור בריטי ונדמה לי שאפילו נהג אוטובוס אחד או שניים חייכו אלי סתם ככה.

רחובות לונדון

הפארק האולימפי

האווירה בפארק האולימפי הענק שממוקם מרחק 7 דקות בדיוק ברכבת ממרכז העיר היתה מחשמלת!

המקום צפוף מאד, אבל האווירה מדהימה – כמויות אדירות של אנשים שמחים ונרגשים, עומדים בשלווה ובנעימות בתורים הארוכים.

בין איצטדיוני הענק פרושים שבילים עם פרחי בר ומדשאות שעליהן רובצים בשלווה אולימפית זה לצד זה אנגלים, סינים, אוסטרלים, רוסים ושבדים, וכן, גם משפחה קטנה מישראל. לא הלכנו לאירועים מאד חשובים – הכרטיסים לאלו אזלו כבר לפני חודשים, אבל היינו בבריכה האולימפית המדהימה, באיצטדיון העצום בתחרויות האתלטיקה, במשחק כדורגל באיצטדיון וומבלי, ואפילו עודדנו את בנות נבחרת ההתעמלות האמנות שלנו בשלב המוקדמות.

היה מרגש במיוחד לראות את הקהל הבריטי המאופק בדרך כלל יוצא מגדרו כדי לעודד את גיבוריו החדשים: רוכבי אופניים וחותרים מסוקסים ובעיקר הגיבור החדש של הממלכה: רץ שחיף וקרח ממוצא סומאלי העונה לשם מו, מו פארה, או בקרוב סיר מו. אבל לא רק באיצטדיונים – גם בפאבים ובגינות ציבוריות יושבים מאות בריטים משולהבים מול מסכים ומריעים לגיבוריהם. האימפריה מכה שנית?

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=W3DHNiGFHs0]
לא פחות מרגש היה לראות קהל של 80,000 איש מריע לאלה שלא עשו את זה – לרצה הסעודית הראשונה בהיסטוריה, מכוסה מכף רגל עד ראש, שמגיעה כמעט סיבוב שלם אחרי כל שאר הרצות בשלב המוקדמות וזוכה לתשואות היסטריות, וגם רצה תפוסת שריר שצולעת כל הדרך לקו הסיום, רק על מנת להגיע , וקורסת שם ממררת בבכי. איך אומרת הסיסמה השחוקה: לא רק הניצחון חשוב, בעיקר ההשתתפות.

אבל רק פלז'ר אי אפשר, וחייבים לשלב קצת ביזנס. כמו שכבר סיפרתי לקוראי הבלוג היקרים, אני חברה כבר כמה שנים באירגון עיסקי חובק עולם שנקרא BNI. בתקופה האחרונה התחלתי לקיים קשר עם קבוצות בחו"ל ויצרתי עקב כך קשרים עסקיים עם לקוחות מעבר לים, חלק מהם באנגליה. אז למה לא לנצל את ההזדמנות שאני כבר בסביבה ולקפוץ לכוס תה ושיחה עסקית מועילה? אפשר אפילו לקרוא לזה נסיעה עסקית (רואה החשבון שלי מחכך כפיו בהנאה).

אז ביום שני בשש לפנות בוקר מצאתי את עצמי על רכבת לשכונת מיל היל למפגש BNI של הקבוצה המקומית שעם כמה מחבריה יצרתי קשר עוד מהארץ. הסתבר שהרוב המוחלט של חברי הקבוצה הם בכלל יהודים ורובם אפילו היו בארץ לא פעם, כך שהרגשתי לגמרי בבית (ממממ, בעצם אני מרגישה בבית גם בחברת סינים)

מפגש קבוצת BNI במילהיל, לונדון

פגישת 121 עם משרד פרסום וצלם בתי מלון

חלק חשוב במיוחד של פעילות הנטוורקינג ב-BNI היא הפגישות אחד על אחד, ולכן שינסתי מותניי ויצאתי לפגוש שניים (טוב, אז זה בעצם שניים על אחד) מחברי הקבוצה באופן אישי. וכך ישבתי ללאנץ' במסעדה לונדונית הומה עם בעל משרד פרסום קטן וקריאטיבי במיוחד וצלם של בתי מלון. האם הם יום אחד ישתמשו או יפנו מישהו לשירותי התרגום של ליצ'י תרגומים? אלוהים גדול, אבל איך אומרים: שלח לחמך, גם אם זה על מימי התמזה…

וכדי לחזק את עסקיי הבינלאומיים וחובקי העולם יצאתי לפגוש לקוח בריטי שכבר הזדמן לנו לעבוד יחד. פיטר הוא מנכ"ל חברה שמארגנת כנסים ואירועים ולפני מספר חודשים סיפקנו לו שירותי תרגום בתורכית , וגם שלחנו לו צוות מתרגמים סימולטניים אנגלית-תורכית לכנס שערך באיסטנבול. הציפייה שלי לקבלת פנים חמה ומחבקת התנפצה אל מול העובדה שבדובר בבריטי. פיטר היה קורקטי על גבול היבשבש, אבל מי שמכיר את הסגנון הבריטי מבין שזה כנראה מה שיש וזה לא אומר כלום על טיב הקשר או כמות העבודה שתיכנס. בריטים מתלהבים זכינו לראות בפאבים כשהקופץ למים הבריטי זכה במדליה.

פגישה עם פיטר בלונדון

האם הנסיעה העסקית תניב פירות? אני לא יודעת, אני בהחלט מקווה. דבר אחד בטוח: חוויה כמו המשחקים האולימפיים זה משהו שלא חווים כל יום ועכשיו אני עובדת במרץ לחפש לקוחות ושותפים עסקיים בברזיל. אולימפיאדת ריו 2016 – חכי לי!