ליצ׳י – דוז פואה!

תרשו לי להתחיל באנקדוטה אישית קטנה, ומיד תבינו את ההקשר.

למי שעדיין לא יודע, בעלי רוני הוא סופר ילדים ומאייר שהוציא לאור שישה ספרי ילדים. ספרו הראשון, ״האוצר של צ׳מבלו״ הפך למחזה שאותו הפיקה וביימה קרן, אחיינית שלנו, שסיימה בדיוק לימודי תיאטרון וזאת היתה הפקתה הראשונה. קרן המוכשרת קיבצה סביבה חבורה מלאת מוטיבציה של שחקנים צעירים ומקסימים והעלתה הצגה חיננית ומלאת הומור על אודות הדרקון המשועמם צ׳מבלו והאביר הנס שהופכים מאויבים לחברים. לאחר הצגת הבכורה המוצלחת בתיאטרון החאן בירושלים בה צפינו כמובן, נפגשנו עם השחקנים הנרגשים וחיבקנו אותם בחמימות. את הדרקון גילם באופן מושלם שחקן צעיר שהתגלה כבחור מקסים, צנוע ואפילו קצת ביישן. לאחר מספר הצגות ההפקה נעצרה כי אותו שחקן החליט לגשת לאודישנים של הכוכב הבא לאירוויזיון. קראו לו קובי מרימי והוא עומד לייצג את ישראל בעוד מספר ימים בתחרות האירוויזיון שתתקיים כאן אצלנו בתל אביב החוגגת והעליזה.

קובי מרימי – הדרקון שלנו לאירוויזיון

אני לא נמנית על מעריצי תחרות הזמר האירופית ובשנים האחרונות לא כל כך עוקבת אחרי המתרחש בתחרות ולא צופה בשידורים. אבל לפני שנה הצצתי ונכוויתי. הניצחון של נטע ברזילי שבה את ליבי ומילא אותי בגאווה גדולה. נדרתי לעצמי שהשנה – עם בואה של תחרות האירוויזיון לישראל – הייתי רוצה דריסת רגל באירוע הזה.

דבר אחד כן מעניין אותי במיוחד בתחרות הזאת לאורך השנים, וזאת מנקודת המבט של מי שעוסקת בשפות.

אני זוכרת שבילדותי, מעבר לכך שכל המופע הזה היה הרבה יותר תמים מבחינת ההפקה והמוזיקה – על הבמה עמדה תזמורת עם מנצח והזמרים פשוט שרו ולא התמקדו רק בתחפושות ופירוטכניקה – היה עוד משהו שמאד בלט לעומת היום: המתחרים שרו בשפתם. אני לא יודעת אם היה אז תקנון שמחייב לשיר בשפת המקום (כנראה שלא, ראה ״ווטרלו״ של להקת אבבא שהושר באנגלית), אבל זה נראה מאד טבעי שזמר צרפתי ישיר בצרפתית, זמרת מספרד תשיר בספרדית ולהקה מאזרבייג׳אן תשיר ב… אה.. אז בעצם עדיין לא היתה אזרבייג׳אן.

היה בזה משהו מקסים, לשבת מול המסך ולצפות בבליל השפות המרתק הזה, ולפעמים גם במדינות שהלכו צעד אחד קדימה וניסו להביא לתחרות את הפולקלור של ארצם. אני זוכרת את עצמי יושבת מול המסך ומנסה להבין על מה שר הזמר האיטלקי השרמנטי (״אמורה״, נו, זה די אובייס…), למה הזמרת הפורטוגזית כל כך עצובה (״מי קוראסון״, מישהו כנראה שבר לה את הלב, אולי כריסטיאנו רונלדו…) ומה הקשר בין חבורת גרמנים לבנבנים לג׳ינג׳יס חאן? אה, כן, וכמובן… הללויה! את זה כולם מבינים.

היום, לעומת זאת, מדובר בשואו, והייצוג המדינתי איבד קצת מקסמו. למעט מספר זניח של חריגים, כולם שרים באנגלית ואפילו הנציג הפיני או הנציגה של אוזבקיסטן נשמעים כאילו גדלו בטקסס או במנצ׳סטר. אולי זה חלק מהפיכתנו לכפר גלובלי, אבל לדעתי זה קצת חבל שהקסם האוניברסלי הזה הלך לאיבוד בתוך מפלצת הפקה של תאורה, תלבושות מטורפות ופליי בק. מצד שני, אם נטע היתה שרה במבטא צברי ״אני לא הצעצוע ש׳ך!״ לא בטוח שהיינו עומדים כאן היום.

בואו נחזור אלי ואל ליצ׳י.

מי שמכיר אותי מהבלוג או מהחיים יודע שבשנים האחרונות אני חותרת ללא לאות לקחת חלק מקצועי באירועים בינלאומיים המתרחשים בישראל, וכאלה יש לא מעט לאחרונה. תרגמנו עבור צליחת הכנרת,עבדנו עם ההפקה של הג׳ירו דה איטליה, מירוץ האופניים השני בגודלו בעולם, שהתקיים כאן בקיץ שעבר, ולכן היה רק טבעי שברגע שהתבשרנו שהאירוויזיון נוחת בישראל, התחלתי בגישושים.

אז איך מגיעים להפקה של האירוויזיון? עם הרבה רצון וקצת מזל.

התחלתי לחפש הפניות לגורמים שקשורים להפקת האירוויזיון בקבוצת הנוורקינג של ה- BNI שבה אני חברה כבר די הרבה שנים.  הגורל עשה עבודה לא רעה ובאחד המפגשים שבהם הצגתי את הבקשה, נכחה אורחת שבמקרה הכירה צלם וידאו שעובד עם תאגיד השידור, שהוא הגוף שמפיק את האירוע. אותו צלם הפנה אותי לאשת הקשר הרלוונטית שלשמחתי – איזה עולם קטן – הכירה אותי מאחד הכנסים בהם נפגשנו ושמחה להכניס אותי לעניינים.

לאחר משא ומתן לא פשוט, כמו שרק גופים ממשלתיים יודעים לנהל, יצאנו לדרך עם פרוייקט תרגום מסמכים מאנגלית לעברית ולהיפך שנוגעים להפקת האירוויזיון כגון חוזים של התאגיד, תקנונים, מסמכי מכרזים ועוד. אז נכון, לא מדובר בפרוייקט תרגום ענק, אבל לקחנו חלק באירוע שמייצג את ישראל בין העמים ואני מאד גאה להיות שם כשצריך אותנו.

כרטיסים לגמר הגדול לא קיבלנו – כנראה שיש עוד כמה מקושרים בתור לפנינו – אבל היי, זכינו לפגוש את קובי מרימי פנים מול פנים, אז מה אם הוא היה בדיוק מחופש לדרקון?

פוסט זה זמין גם ב: אנגלית