מניאנה – זה קורה כבר היום

"יש לי ארץ טרופית יפה
שהשמש ליטפה
יש לי ים לעולם, כל רגע.
בכל שנה יש קרנבל
יש גיטרה די טובה
ואהבה וקרנבל וכדורגל"

אמריקה הלטינית. מה עולה לנו בראש כשאנחנו שומעים את צמד המילים הזה?

שמחת חיים מתפרצת ברחובות מוכי עוני ואבטלה, נערים משחקים כדורגל בחוף קופקבנה לצלילי הסמבה, תזמורת של נגני מריאצ'י מנגנת ברחוב באחר-צהריים מקסיקני לוהט, תלבושות אינדיאניות ססגוניות בכיכר שוק הומה וגם, איך לא – מנוחת עצלתיים של סיאסטה באמצע יום עבודה…

אז אולי יש בזה משהו ולא קל להתעלם מן הדימוי האקזוטי שיש ליבשת-וחצי הזאת להציע, אבל מעבר לכך, אמריקה הלטינית היא גם ענק כלכלי שמקיץ מעשרות שנים של מלחמות אזרחים ושלטון צבאי רודני.

עוד דבר חשוב שקרה באמריקה הלטינית בשנים האחרונות היא הנוכחות המאסיבית של חברת תרגום ישראלית אחת, ליצ'י תרגומים שמה,  בעולם העסקים המקומי. כן, בתקופה האחרונה העברנו חלק חשוב ממרכז הכובד שלנו לכמה מדינות לטיניות, וכמה פרוייקטים מאד גדולים בתרגום לספרדית מתנהלים בספרדית שוטפת ויוצאים לסיאסטה בשעות הצהריים… על הנוכחות שלנו באקוודור אפשר לקרוא באחד הפוסטים הקודמים.

לפיכך הפוסט הזה מבוסס בחלקו על ידע וניסיון אישי אבל בעיקר על תובנות שקיבלתי לאחרונה בכנס של איגוד לשכות המסחר על אמריקה הלטינית.

אני חייבת להודות: אמריקה הלטינית היא לא המגרש הביתי שלי כמו המזרח הרחוק. לא ביליתי שם תקופות ארוכות כמו בסין והשפה אינה שגורה בפי. לפני עשרים ומשהו שנה נסעתי לארגנטינה לחתונה של אחי הגדול ולאחר מכן המשכתי לטייל עם אחי והורי בארגנטינה ובפרו. אני זוכרת שנמשכתי לצבעים ולריחות והתפעמתי למראה הנשים האינדיאניות על תלבושותיהן הססגוניות. והמוסיקה…. אח, המוסיקה הקצבית שמסעירה את הדם.

היום אני כבר מסתכלת על אמריקה הלטינית בעיניים אחרות, עסקיות וכלכליות.

באמריקה הלטינית חיים כ-580 מיליון איש מתוכם 100 מיליון הערים הגדולות. זוהי אחת הכלכלות הצומחות, בעיקר במרכז אמריקה ובברזיל ולכן היא מהווה מוקד משיכה לאנשי עסקים רבים, למרות שאינה נחשבת לכלכלה יציבה במיוחד. כל מי שמנהל עסקים באמריקה הלטינית צריך היות בקיא, מעבר לעניינים הכלכליים והמקצועיים, גם בתרבות העסקית של המקום.

אמריקה הלטינית לא עשויה מקשה אחת. לכל אזור יש את התרבות שלו, ההתנהלות העסקית שלו ובחלק מהמקרים (ברזיל) – גם השפה שלו. לדוגמה: לעולם אל תגידו למקסיקני שהוא שייך לדרום אמריקה, יש סיכוי גדול שהוא ייעלב. מקסיקו היא בהחלט חלק חשוב באמריקה הלטינית אבל היא ממוקמת באמריקה הצפונית, וזה הבדל חשוב. גם מבחינת הקבוצות האתניות יש הבדלים בין האזורים השונים ובין המדינות השונות. אם אנחנו רואים בעיני רוחנו תושבים אינדיאנים, כמו בבוליביה או בפרו, או שחורים רבים כמו בברזיל, אז מדינות אחרות, כמו ארגנטינה, צ'ילה ואורוגוואי כוללות כמעט רק אוכלוסיה של מהגרים אירופאים, שלפחות כלפי חוץ נראים ומתנהגים כמו בכל מדינה מערבית אחרת. אבל לא לטעות – גם אלה שנראים אירופאים מושפעים מהאווירה הכללית שכל כך מאפיינת את אמריקה הלטינית, וגם בפיהם שגורה המילה "מניאנה" (מחר): הזמן זה דבר גמיש והכווווול יהיה בסדר…

אז הנה כמה טיפים שקיבצתי מהכנס לכל מי שמתכנן לעשות עסקים באמריקה הלטינית:

-זמנים: המרחקים מאד גדולים והזמן מאד גמיש. במילים אחרות – ברגוע! לא לקבוע יותר מדי פגישות בפרק זמן קצר ולתכנן טוב טוב את הנסיעה עם הרבה זמן ספייר.

-אוכל: חבר'ה, תשכחו מהדיאטה. עסקים באמריקה הלטינית עושים במסעדות. וקחו בחשבון לפחות שלוש שעות. אם יש לכם קוצים במקום שבו נהוג לשבת, אולי זה לא המקום בשבילכם…

– קשרים: בעיקר במקסיקו חשוב שיהיה מישהו שמכירים אותו וסומכים עליו כדי שיקשר אותך, אחרת קשה מאד להגיע לאדם הנכון.

– לבוש: ספורט אלגנט אאוט, חליפה ועניבה אין! עם כל הדימוי האקזוטי והעממי, הלבוש העסקי מאד חשוב להם, ולא – אל תחבשו סומבררו, זה לא מגניב!

-קוד שפה: בכל מדינה הספרדית קצת שונה, צריך להקפיד על זה כדי למנוע מבוכה. הבדלים גדולים יש במיוחד במקסיקו. תרגומים למקסיקו? רק בידי צוות מקסיקני ולא בידי מתרגם ספרדי מארצות אחרות.

– קוד נימוס: חשוב מאד להשתמש בתארים אם יש ולא לפנות ישירות בשם פרטי עד שאמרו לך שאפשר.

אז תארזו את הפונצ'ו, הסומבררו והמאראקאס (וגם חליפה טובה לא תזיק) וצאו לדרך…