כיצד תגיעו בקלות לכלא התאילנדי

נניח שאתם עומדים לחתום על עיסקה חשובה עם איש עסקים מאיי פיג'י. רגע לפני החתימה על ההסכם במשרד שלכם ברמת גן, הבחור מפיג'י מניף את ידו ומבצע תנועה מזרחית מגונה. מה תעשו? תיעלבו? תבטלו את העיסקה? תשלחו אותו בחזרה לאוקיינוס השקט? ואם הייתם יודעים שבפיג'י התנועה הזאת משמעותה: "אני מברך אותך על הידידות בינינו ומאחל לך ולמשפחתך שלום, בריאות ושלווה קוסמית"? אולי הייתם מגיבים אחרת ואפילו עונים לו בתנועה דומה (בתקווה שאף אחד לא יכנס בדיוק לחדר). אני לא יודעת אם יש באמת ברכה כזאת בפיג'י, אבל מנהגים ונימוסים הם מאד שונים זה מזה ברחבי הגלובוס, וכדאי מאד להכיר כמה מהם בעיקר בעולם העסקי שבו מיליונים יכולים לרדת לטימיון בגלל טעות קטנה או חוסר ידיעה של המנהגים המקומיים.

אז הנה כמה דוגמאות לכמה דברים שכדאי לעשות או בעיקר לא לעשות בכמה מקומות נבחרים בעולם, קראו והפנימו:

בהודו לוחצים רק את יד ימין. אתם לא רוצים לדעת מה הם עושים ביד שמאל…
להראות למישהו כף יד פתוחה ביוון יכול להיות מאד מעליב, ויוונים נעלבים הם לא נחמדים.
זקירה של אגודל נחשב לאקט מאד פוגעני באיראן. במחשבה שניה, מה יש לכם לחפש באיראן?
בברזיל יכולים להיעלב מתנועה של הצמדת האגודל לאצבע המורה (A-Ok). שם דווקא יש לכם מה לחפש.

אל תיגעו בראש של תאילנדי, הוא יכול לקחת את זה די קשה.
לא מומלץ לחשוף כתפיים או רגליים בכנסייה באיטליה. העונש: סילוק מהמקום לאלתר.
אל תעליבו את מלך תאילנד בפרהסיה, אלא אם כן אתם סקרנים לדעת איך נראה כלא תאילנדי מבפנים.
נעיצת עיניים במישהו בניגריה יכול להיחשב כאקט של חוסר כבוד.
תשתדלו מאד לא לזרוק נעליים על מישהו בעיראק, אלא אם כן ממש קשה לכם לשלוט בעצמכם…
בהונג קונג מותר לכם לאחר עד 59 שניות. מעבר לכך המקצועיות שלכם מוטלת בספק.
אם בא לכם משום מה ללבוש רעלה בצרפת, יכול לנחות עליכם קנס של 120 יורו. אפשר לוותר על זה.

בדובאי לא שואלים את המארח על אשתו (ובטח לא משתמשים במשחקי מילים על משקל "דובה").
תפסו אתכם לא מוריד את המים בשירותים ציבוריים בסינגפור? הלכו 150 דולר!
ביפן לא נשארים בנעלים בתוך בית פרטי או מלון בסגנון יפני מסורתי. לשם כך יש בכניסה נעלי בית חמודות.

אם אתם מרוקנים בקבוק משקה לכוס של מישהו אחר בארה"ב, אתם מאלצים אותו לשלם על המשקה הבא.
בצ'ילה לא מקובל לא להשתמש בסכין ומזלג. מזל שאין להם חומוס.
לעומת זאת, לא כדאי לנסות סכין ומזלג באתיופיה, יסתכלו עליכם קצת מוזר.
לסרב לוודקה ברוסיה זה כמו לסרב ללחיצת יד. אל תנסו את זה…
גם באוקראינה זה יראה קצת חשוד אם תסרבו לכוס משקה.
לחלק את החשבון במסעדה בצרפת נחשב מאד לא מתוחכם – או שתשלמו את הכל, או שתחייכו בנימוס ותתנו למארח להזמין אתכם.
בספרד גומרים הכל מהצלחת. כנראה שגם לספרדים היתה אמא פולניה….

בסין וביפן לא משאירים את הצ'ופסטיקס זקופים בתוך האורז, זה מזכיר להם טקס של הלוויה.
אתם חייבים להכניס מסטיק לסינגפור? אתם מסתכנים בקנס של 5500 דולר.
אל תבקשו לצאת לסיור בביתו של המארח הגרמני שלכם. הגרמנים אוהבים לשמור על פרטיותם.
באוסטריה לא מקובל לשבת לשולחן הארוחה לפני שביקשו מכם, גם אם אתם ממש לחוצים על השניצל.
אל תשתמשו בשמות פרטיים בסלובניה לפני שהציעו לכם לעשות את זה.
בזמן ארוחה בניו זילנד לא מקובל לדבר על עבודה. על רוגבי דווקא כן…
בא לכם לפנק בפרחים מישהו באזרבייג'ן? לא במספרים זוגיים בבקשה. את זה עושים בלוויות.
באל סלוודור לא מומלץ לתת במתנה סכין או מספריים, אלא אם כן אתם רוצים להעביר את מערכת היחסים לפסים קצת יותר עמוקים.
אם עמית סיני אומר לכם משהו כמו "אחי, אתה קצת מקריח", זה לא כדי לבאס אתכם, אלא כדי להעמיק את הקשר האישי ביניכם. לך תבין סינים.
אירלנד היא אירלנד, לא חלק מבריטניה! כדאי לך להיות ברור בעניין הזה כשאתם משוחחים עם אירים, במיוחד אם הם שתו קצת.
כשאתם בקובה, אל תדברו סרה על המשטר שם. אתם לא יודעים מי מקשיב לכם.

והכי חשוב – לחייך. נראה לי שעם זה אין בעיה בשום מקום על פני הגלובוס.