הרומן שלי עם רוני

במהלך השבוע החולף הלכנו אני ורוני כמה וכמה פעמים למאהל המחאה בשדרות רוטשילד בתל אביב.

זה לא שאנחנו לוחמים גדולים, או מרגישים צורך לזעוק את הזעקה החברתית, פשוט שנינו אוהבים את הקונספט.

שנינו אוהבים את האווירה הזו, אוהבים לשבת עם אנשים, לדבר, לנגן, לשיר, לתת לדברים לקרות מבלי לתכנן.

לא תמיד היינו שנינו כל כך דומים.

כשהכרנו לפני קרוב ל 20 שנה, אני הייתי סטודנטית מעופפת לסינית בירושלים, והוא היה סטודנט קונפורמיסט לעיצוב בבצלאל.

למרות ההבדלים ביננו התחברנו מאוד מהר, כמו סיר למכסה.

כבר בשנה הראשונה להכרותינו, אני זכיתי במלגת לימודים ונסעתי ללמוד סינית באוניברסיטת בייג'ינג בסין.

עד אז רוני היה מהחבר'ה שאחרי צבא נוסעים לטיול קצר לאירופה הקלאסית ומיד נכנסים ללימודים,

בעוד אני הייתי מאלה שמיד אחרי הצבא נסעו למזרח, חרשתי את אסיה לאורכה ולרוחבה במשך יותר משנה.
כולל הודו, אינדונזיה ומלזיה.

הנסיעה הזו שלי לסין היתה תחילתו של שינוי – עבור שנינו.

אני הגעתי למקום שמסמן את ראשית הקריירה המקצועית שלי, ולרוני נפתחה הזדמנות להגיע למקום שאילו לא הכיר אותי, לא היה עולה על דעתו לנסוע.

לאחר 3 חודשים, בהן השתקעתי בקמפוס המדהים של BeiDa
(כך הסינים קוראים לאוניברסיטה היוקרתית ביותר בסין – ההארוורד של המזרח) הוא הצטרף אלי ובזמן שאני למדתי מבוקר עד ערב סינית, הוא צילם, הסתובב, טייל…

הנקודה הזו היתה אבן דרך משמעותית לשנינו. מאותה תקופה ועד היום, שנינו עברנו שינויים גדולים.

אני נהניתי מהיציבות שהוא השרה עלי ובניתי את ליצ'י תרגומים והוא נהנה מהחופש היצירתי וכתב ואייר 5 ספרי ילדים:

"האוצר של צמבלו", "סיפורי חייזרים", "פומי, סיפור על טפיר", "משעמם לי!" ו"מתי מגיעים?".

אני התערבבתי עם הקהל העסקי, והוא הפך מודל הערצה לילדים וילדות בני 4-8.

היום, אחרי 20 שנה, העולמות שלנו שוב נפגשים.

בספרו החדש "מתי מגיעים" הוא מביא את הקהל הצעיר לביקור מפתיע ומרגש בסין.

הוא לוקח אותם לאותן מחוזות שלפני 20 שנה אני והוא הסתובבנו יחד, לאותם כפרים בהם רכבנו על אופנים.

הוא מראה להם את הכפר הסיני המסורתי, את הפגודה, ההרים המשוננים,
וכמובן מפגיש אותם עם הילדים, הברווזים, החזירים וכל האיכרים המסתובבים ברחבי הכפר.

טיול אופניים בכפר סיני טיפוסי

וגם – הוא מלמד אותם סינית!

עכשיו, למה אני מספרת לך את כל זה. למה אני משתפת אותך?

אני מרגישה קצת כמו אותם אמנים שחושפים סיפור אישי כדי לקדם אלבום.

אז אולי גם אני כך… קצת… אבל זה בלוג אישי אז מותר, נכון?

רוני כבר נפגש עם אלפי ילדים ברחבי הארץ, במסגרת סל תרבות.
הוא ביקר בגני ילדים ובבתי ספר, סיפר לילדים על תהליך היצירה, איך באים רעיונות, וכמובן – מקריא להם מספריו.

עכשיו הוא מתחיל במשהו חדש.

הוא מגיע לחברות ועסקים גדולים ונפגש עם ילדי העובדים ומעביר איתם  יחד שעה או יותר – מפגש מרתק, קליל והומוריסטי עם סופר ומאייר.

פרטים על המפגשים של רוני אפשר למצוא בקישור הבא:

http://ronnieheffer.co.il/מפגש-סופר/

רוני ישמח להגיע אליכם לחברה ולהיפגש עם ילדי העובדים. אם זה נשמע לכם מעניין, יהיה נחמד אם תעבירו את הלינק לבעל התפקיד הרלוונטי במחלקת משאבי אנוש או רווחה. אנחנו נודה לכם מאד, וילדי העובדים – לא פחות..

רוני חפר, 052-8729745, gooshi777@bezeqint.net.