על איטלקים וניצול הזדמנויות

אנטוניו ואני

״בונז׳ורנו!״

מאחורי העיניים הנוצצות והחיוך צחור השיניים עמד אנטוניו, איטלקי גבוה ונאה, חנוט בחליפת עסקים מחוייטת.

המקום: סלוצו, צפון איטליה

הזמן: דקות ספורות לפני שאני עולה לדבר מול 450 איטלקים בכנס BNI כאורחת הכבוד, כולי התרגשות, חיל ורעדה.

״את יודעת מיקלה״ (אוי, אני חולה על המבטא האיטלקי הזה) אמר אנטוניו בהתלהבות בלתי מוסתרת, ״אני כל כך אוהב את ישראל, היא ממש כמו בית בשבילי ואני נלחם עבורה כל הזמן. סבא שלי היה יהודי והיה בין הניצולים היחידים ששרדו את השואה בקהילה היהודית בסלוצו״. אנטוניו המשיך וסיפר לי שתדמיתה של מדינת ישראל נמצאת בשפל גדול באיטליה בתקופה האחרונה (כאילו שלא ידעתי) ושמה נקשר בעיקר למלחמות וטרור. ״אני חייב להביא לישראל משלחת גדולה של איטלקים, חברי ארגון BNI, כדי שיראו איזו ארץ מדהימה יש לכם וכמה הסיפורים בתקשורת מסולפים ורחוקים מהמציאות״

חשבתי לעצמי : טוב, אז הוא אמר… הרבה אנשים אומרים כל מיני דברים ורק מעטים באמת מתכוונים לזה ועושים משהו (״בטח, נשמח לבוא אליכם מתישהו! אחרי החגים אולי? עכשיו אנחנו קצת באטרף…״ מכירים?)

אבל כנראה אנטוניו בחור הרבה יותר רציני ממה שחשבתי, ולא עברו להם כמה חודשים ובתיבת המייל שלי נוחתת הודעה מאנטוניו: אנחנו באים!

20 איטלקים, חברי ארגון BNI העולמי, חדורי מוטיבציה וחמושים בחיוך איטלקי רחב ובחליפות ארמני מחוייטות, יגיעו לארץ בסוף חודש מרס לביקור של מספר ימים ומפגש עם אנשי עסקים וחברי BNI מישראל. איזה כיף! ביניהם יהיו גם מרקו ומרינה, שארחו אותי בסלוצו, וגם פאולו שנתן לי לעשות סיבוב על הסגוויי שלו.

אז עכשיו אני שקועה עד צוואר בהכנות לביקור ההיסטורי, בהפקת המפגש שיערך במסעדת דגים ציורית בנמל יפו, בשליחת הזמנות וביצירת שיתופי פעולה. אני מאד מתרגשת לקבל את פניהם של עמיתיי האיטלקים שלרובם זהו ביקור ראשון בארץ הקודש  ומודה על ההזדמנות שניתנה לי לחבר בין אנשי עסקים מישראל לבין הקולגות מאיטליה. מה שמביא אותי לחשוב על הזדמנויות שנקרות בדרכי ועל ניצולן.

אני מאמינה גדולה בכך שבכל שלב בדרך שאנחנו עושים עומדות להן הזדמנויות, מנפנפות באגודלן הזקור ומחכות שניקח אותן טרמפ. כמובן שאפשר להסתכל לכיוון ההפוך ולהמשיך לנסוע, כי אולי לא נוח לנו באותו רגע, או כי אנחנו מפחדים לעשות צעד שאנחנו לא יודעים את השלכותיו, אבל אפשר גם לקחת סיכון, לעצור בחריקת בלמים ולשאול את ההזדמנות ״לאן את רוצה להגיע?״

כשנסעתי לחופשה במילנו היו לי הרבה תכניות, וכשהזמינו אותי לכנס ה BNI בסלוצו התלבטתי לא מעט. האם אני רוצה לבזבז יומיים יקרים על נסיעה לעיירה לא מוכרת, לפגוש אנשים שאני לא מכירה, אולי הם בכלל לא מדברים אנגלית? והכי נורא – לדבר מול 450 איש, כולם איטלקים – אמאאאאא! מי צריך את זה בכלל? מה יצא לי מזה? החלטתי שאני עושה את זה, ולו רק לשם החוויה, ואולי, ככה בלי כוונה, משהו בלתי צפוי יתפתח…

אז הנה, משהו בהחלט התפתח, וחבורה עליזה ונמרצת של 20 איטלקים יעשו את דרכם לכאן, ושוב נוצרת הזדמנות שמשהו מעניין יקרה, וגם הפעם יכולתי להגיד לעצמי: ״מה לעזאזל אני צריכה את כל הבלאגן הזה על הראש? יצא לי מזה משהו בכלל?״ אבל אני יודעת שאת החוויה הזאת אני לא יכולה להרשות לעצמי להפסיד, וגם אם לא אזכה לעסקה שמנמנה עם חברה איטלקית או ישראלית, אני תמיד שמחה ליצור קשרים בין אנשים ולהראות לאזרחי מדינות זרות את הצד היפה של ארצנו הקטנטונת. ומה יותר יפה מאשר נמל יפו על הבוקר?

בואו ותיווכחו בעצמכם, ואולי ההזדמנות תנופף גם לכם באגודל.